עבודה עם הגיל הרך בשיעורי מחול, דרך דמיון

עבודה עם הגיל הרך בשיעורי מחול, דרך דמיון \ מאת: יעל נחשול
כשהתחלתי את דרכי כמורה למחול, לימדתי מחול לגיל הרך. הידע שלי היה מועט ולמדתי דרך ההתנסות בשטח. אז עדיין לא היה לי ברור כיצד לגשת לגיל זה. דרך התנסויות, חלקן טובות וחלקן פחות, הבנתי שכיוון שעולמן הפנימי של הילדות עשיר  ומלא בדמיון, עלי לגשת אליהן דרך חוויה זו . הבנתי שעל מנת לעניין אותן עלי להיות כל הזמן "שחקנית". עלי לא להיות מורה כי אם דמות.  מרגע שהבנתי זאת, חוויתי בשיעור מחול לגיל הרך הפכה למרתקת ונפלאה.
בשיעורי, הבנות בהגיען לסטודיו, נכנסות ל"ארמון" והופכות לנסיכות. כל נסיכה היא עולם ומלואו. כל נסיכה מתקבלת לארמון בחיבוק ואהבה. מאותו רגע שהן ב"ארמון" הן נכנסות להרפתקה שלמה. הבנות חוות את עולם המחול והתנועה דרך סיפור. בכל שיעור הן נכנסות לעולמות הדמיון והאגדות, כגון : ארמון, עולם ההרפתקאות, עולם הקסמים, לונה פארק, סיפורי אגדות וכו'. הן לומדות לעבוד עם חלקי הגוף השונים דרך החוויה. הן לומדות את מושגי היסוד של הבלט, כגון פליה, רלווה, פוינט פלקס והתקדמויות שונות במרחב דרך דימויים, כגון נסיכה ההולכת על נעלי עקב (ללימוד רלווה) או גלגל ריק מאויר ומלא באויר (ללימוד זקיפות הגב). אני משתמשת הרבה בשירה ושינוי עוצמת הקול על מנת ליצור אווירה קסומה. אני משתמשת בגורמי הפתעה, כגון: "אתן שומעות את הרשרוש בחוץ? זוהי הפיה שעפה לכיוון הסטודיו". אני הופכת לדמויות שונות כגון: מלכה, אמא ציפור המטפלת בגוזליה, קוסם כו'. אני מלמדת תרגילים העובדים על גמישות כוח וקואורדינציה דרך דימויים.
בספרה" יסודות בחינוך לתנועה לילדים" אומרת גליום כי "דמיון הוא משחק חסר הגיון, קפיצות מדבר לדבר, הברקות אינטואיטיביות, חשיבה רב כיוונית". (מתוך החוברת מחול עכשיו, מהמאמר "עמוד השדרה הוא שרשרת פנינים") . כיוון שכך, הדמיון הוא כלי רב עוצמה בפיתוח יצירתיות, הבאה ממקומות בלתי צפויים, מפתיעים, לא מתוכננים, וללא קשרים הגיוניים. שימוש בדמיון מוביל אל עולם שבו הכל אפשרי, עולם של חופש , עולם שמקבל כל מצב וכל צורה גם אם הם אבסורדיים ובלתי מתקבלים על הדעת. התלמידות אינן עומדות בפני ביקורת וקריטריונים הבנויים על סטנדרטים ותקנים חיצוניים המוכתבים מראש, כל אסוציאציה היא במקומה, כל ביטוי גופני הוא אפשרי.  בשיעורים לגיל הרך, אני זורמת עם רוח השיעור ולא בהכרח נצמדת למערך השיעור . אני מוצאת עצמי ממציאה סיפורים תוך כדי השיעור ומשתמשת הרבה גם בדמיונן של התלמידות, כך התלמידות שותפות להתפתחות השיעור. התלמידות מעלות אסוציאציות הקשורות לחפץ כגון מטפחת. בתחילה בהשראתי ובהמשך בעזרת דמיונן הן הופכות את המטפחת לחפצים אחרים כגון: ענן, שמיכה, פרח וכו'. דרך האסוציאציות שהן מביאות אני למדה הרבה על עולמן הפנימי. העבודה עם הדמיון יכולה לקחת את השיעור לכיוונים רבים ושונים בהתאם להלך הרוח של התלמידות ושלי.
פרט לכיף ולהנאה ישנו נדבך נוסף ללמידה דרך החוויה והדמיון. רונית פיינגולד במאמרה "עמוד השידרה הוא שרשרת פנינים" ( מתוך החוברת "מחול עכשיו"), טוענת כי "כאשר הלימוד העיוני נעשה חוויתי, יש סיכוי גדול יותר שתוצר למידה משמעותית". ואכן אני רוצה לציין שמההתנסות שלי לאורך השנים גיליתי שהתרגילים והרעיונות אשר אני מלמדת דרך החוויה ודרך דקלומים נטבעים אצל התלמידות וכך הן לא עסוקות בלמידת התרגיל אלא בביצועו, והגוף יכול לשכלל את ביצועיו.
פליני אמר כי "הכל מציאותי אני לא עושה חלוקה בין הדמיון למציאות. אני רואה הרבה מציאות בדמיון שלי" (לקוח מהחוברת מחול עכשיו מהמאמר "המרד הגדול והשיבה אל השורשים"). בהתייחס למשפט זה, בעקבות עבודתי במהלך השנים עם הגיל הרך, הבנתי כי בנפש הילדות קיים ערבוב בין הדמיון למציאות. הילדות החוות סיפור במהלך שיעור אינן מקשרות אותו לדמיון, הוא מבחינתן המציאות שלהן באותו רגע, ולכן כל כך פשוט לסחוף אותן לתוך השיעור בדרך זו.
העבודה עם ילדות דרך  הדמיון היא לפני הכל דרך לרתק אותן ולהכניסן אל כר פעולה שהוא חלק אינטגראלי בעולמן הפנימי, ובדרך זו, ללמד יסודות בטכניקת המחול, ולפתח את דמיונן. התלמידות נהנות מכל רגע ורגע בשיעור, ואני לא פחות.
 
ביבליוגרפיה:
1)      חוברת "מחול עכשיו", גליון 5-  מתוך המאמר מאת רונית פיינגולד "עמוד השידרה הוא שרשרת פנינים"
2)      חוברת "מחול עכשיו", גליון 10- מתוך המאמר מאת רות אשל "המרד הגדול והשיבה אל השורשים"
3)      "יסודות בחינוך לתנועה לילדים" מאת גיליום- ע"מ 39.
 
 
Coi בניית אתרים
דף הבית טלפוןwaze פייסבוק